ביום 24 ביולי 2011 ניתן פס"ד של ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 38658-04-10) בעניין אנדרי אבו סאלם (להלן: "המבוטח"). עניין הפסק, בתקבול מהוון וחד פעמי בגין אובדן כושר עבודה, האם נכנס לגדר "הכנסה" ששוללת תוספת תלויים לקצבת הנכות, אם לאו.
(ראה סוגיה דומה והסבר חקיקה רלוונטי, במבזק מס 383 מיום 13.1.2011)
רקע עובדתי המבוטח מקבל קצבת נכות כוללת בדרגת אי - כושר קבועה של 75% מיום 1.3.08.
משנת 1991 ועד לשנת 2009 קיבל בנוסף לקצבה החודשית המלאה, תוספת תלויים.
במקביל, היה מבוטח בביטוח חיים וביום 16.11.07 חתם על "שטר קבלה ויתור ושחרור" בגינו קיבל פיצוי כולל וסופי של 395,000 ש"ח עבור תגמולי ביטוח בגין אי כושר עבודה מ- 1.11.01 ועד 02.2019.
עקב תגמול זה, החליט המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לבטל את תשלום תוספת התלויים ונוצר לו חוב מיום 1.11.01.
לטענת המבוטח
הפיצוי החד פעמי שקיבל מחברת הביטוח אינו בבחינת "הכנסה" לעניין סעיף 202(ב)(3) לחוק, שכן פסיקת בית הדין הקובעת כי תקבולי אובדן כושר הינם בגדר אנונה (2(5) לפקודה) ובשל כך הינם "הכנסה" לעניין החוק, ופוגעות בתוספת התלויים, מתייחסת לתשלומים חודשיים המשתלמים על פני תקופה בלתי מוגבלת, בעוד שכאן מדובר בפיצוי חד פעמי.
לטענת המל"ל הגמלה ששולמה למבוטח מכוח פוליסת הביטוח הינה הכנסה כמשמעה בסעיף 2 (10) לפקודת מס הכנסה, ועל כן יש לבטל את תוספת התלויים.
בנוסף, טען המל"ל כי תכלית סעיף 202 (א) (3) לחוק הביטוח הלאומי שהמבוטח לא יקבל כפל הכנסה, ולכן נקבע בחוק שמבוטח שקצבת נכותו עולה על גובה קצבה חודשית מלאה, ויש לו הכנסה שלא מעבודה, ינוכה אותו סכום מהקצבה המשולמת על ידי המל"ל.
דיון והחלטת בית הדין
מכיוון שאין ספק שהכנסות אלו אינן לפי סעיף 2 (1)(2)או(8) לפקודה, מותיר לעצמו ביה"ד רק את ההתלבטות האם הכנסות אלו הינן לפי סעיף 2(5)או2(10) לפקודה (אף שהדבר כלל לא רלוונטי, שכן שניהם יפגעו בקצבה...)
בית הדין מאזכר פסיקה בעניין אמיר מנקר (עב"ל 65/96) בה נקבע דווקא כי: "אנונה לחיים (להבדיל אנונה לתקופה קצובה) יש לראותה כהכנסה מכוח סעיף 2(5) לפקודה... ולכן הינה הכנסה לעניין סעיף 202 לחוק. (לכאורה העולה מפסה"ד הינו דווקא הפוך מקביעת ביה"ד דנן).
כן מובא פס"ד בעניין סאלח חסן (עב"ל 124/90) , בו נקבע כי תקבולים המתקבלים מפוליסת ביטוח מנהלים אינם הכנסות הונית אלא הכנסות פירותיות.
את העובדה והאבחנה כי בשני פסקי הדין מדובר בתשלומים חודשיים קבועים, ולא בסכום חד פעמי, דחה ביה"ד למעשה רק בהנמקה כי תכלית החוק הינה להבטיח שמבוטח לא יקבל כפל הכנסה.
ביה"ד הגיע למסקנה כי העובדה שהמבוטח בחר להתפשר עם חברות הביטוח ובהתאם להוון את הקצבה החודשית לסכום חד פעמי אינה משנה את מהות התגמול.
טענת בא כוח המבוטח, לפיה ההכנסה שקיבל מבוטח מחברת הביטוח פטורה ממס הכנסה, אין לה משמעות לענייננו.
ביה"ד הגיע למסקנה כי: "ניתן אף לראות בתגמולי הביטוח שקיבל המבוטח כהכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודת מס הכנסה". ולכן בדין נהג המל"ל עת החליט לבטל את תוספת התלויים ולדרוש מהמבוטח החזר עבור התשלומים שקיבל בעד התלויים.
נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט)
